FIRMAGAZINE Dec. 2010

ושוב שלום לכם!

כמנהגינו, הנה עוד כמה דברים יפים שקרו בחודש האחרון. וברוח החג, כמספר הנרות...

1. חברת "good co." מוכיחה לנו שוב, איך בעזרת אסטרטגיה נכונה, ועיצוב יוצא דופן ומדוייק, אפשר להפוך מותג גוסס ושורד, למוביל ומצליח. הקרדיט לחברת landor

2. מאמר קצר לכל מי שעוד לא הבין מה זה עיצוב גרפי.

3. לפעמים מיתוג נכון זה רק ענין של שפם.

4. הנעל כקנווס, והאור - מכחול.

5. אופנה ומציאות מדומה, שניים למטרה טובה.

6. תמיד הצטיינו בתמונות מדהימות, הנה המועמדים לתחרות של נשיונל ג'יאוגרפיק.

7. פרסומת מצויינת ל-google maps.

8. כל מי שבתחום לא יכול שלא להזדהות. ומי שלא בתחום - ככה זה עובד באמת.

חג שמח לכולכם,

iiiiliiii

FIRMAGAZINE Nov. 2010

ושוב אנו נפגשים, עם כמה אנקדוטות מעניינות, משעשעות, ו(בתקווה) פותחות את הראש...

1. פרוייקט מגניב של מיני (האוטו) - משחק שמשלב מציאות עם וירטואליה

2. הטובלרון של חומרי ניקוי והיגיינה לבית. צורה קטנה, שינוי גדול.

3. פרוייקט חברתי של לאומי, יוזמה ברוכה ושימוש נכון במדיה.

4. האגיס הבינו שמי שקונה חיתולים, יש לו עוד כמה מאפיינים, כמו לילות לבנים. אז הנה פיתוח חוויה נכון, רלוונטי, שיוצר נאמנות והעדפה. כל מה שאנחנו מלמדים, בעצם.

5. פוסט מרתק בעיניי, על מגמה חדשה בפרסום, שמי אם לא נייקי ממציאה. הסרט של ג'ורדן ממש מעורר השראה. ובכלל, הבלוג של שלמור טוב, ושווה מעקב.

6. החתירה הבלתי נלאית של גוגל להפוך לנו את החיים לקלים יותר. על זה נאמר פעם - "מדליק מי שמקליק ראשון".

7. רוצים לדעת מאיפה באים הרעיונות הטובים?

8. לטיפוגרפים בינכם - קצת רקע על בסקרוויל. בסוף למטה יש עוד פוסטים על פונטים נוספים.

9. פרגון לעבודה מעולה של סטודנטית שלנו לשעבר. כל הכבוד, נטלי!

10. כיאה לעשירי ואחרון, פרוייקט צילוםמקסים - 10 צלמים עם 10 תמונות כל אחד.

זהו להפעם, חברים.

נתראה בחודש הבא.

הדבר הראשון שעלה לי לראש

תוציא את זה כבר. תקיא את זה החוצה. זה בנאלי, זה שטחי, זה שגרתי ומתבקש אז תוציא את זה. זה מחכה לך על קצה הלשון, על קצה העכבר, הצורה הצבע והקומפוזיציה - כל הדברים המתבקשים רק רוצים לצאת החוצה, אז תשפוך אותם. תשפוך אותם כמו זבל החוצה. תנקה את המערכת. תן להכל לצאת, הנייר סובל הכל. רק תוציא. תקיא. מרגע הראשון שהתחלת לשמוע אתה מחכה להראות את זה. לעצמך ולעולם. אל תשאיר שום דבר בצינורות. את כל המניירות, הקלישאות, הסטריאוטיפים תוציא.


הוצאת? יופי.

עכשיו הדף נקי ולבן.
עכשיו באמת אפשר להתחיל לעצב.

The Extra Mile

עיצוב לא נגמר, הוא נפסק. אם הייתי משלם תמלוגים על המשפט הזה כל פעם שאמרתי אותו, מישהו כבר היה יכול לקנות בית בריביירה. אבל מי לא מכיר את הרגע הזה, שעוברת המחשבה שהיית יכול לעשות את זה יותר טוב, אם רק היה לך זמן. אם רק היו דוחים את הפרזנטציה בעוד כמה ימים, היית עושה את הברקת המאה. אז איך גורמים לרגע הזה להגיע, לפני שאנחנו באמת צריכים לסיים אני באמת לא יודע להגיד, אבל אני כן יודע, שמה שקורה אחרי הוא תמיד הדבר המעניין ביותר. יצירתיות היא לדעת לקחת את הדברים בדרך הנכונה למקום הנכון. וירטואוזיות היא להיות זה שמגדיר מה המקום הנכון, מגיע אליה בדרך הכי לא צפויה, וגם כשהוא שם, זו רק תחנת ביניים לדבר טוב יותר, מדוייק יותר, מפתיע יותר. צריך לדעת להגיע לדבר המושלם, זה ברור. אבל מעבר לזה, כשמגיעים, צריך לקחת אוויר, לנשום עמוק, להבין שזו בעצם רק נקודת המוצא לדברים הטובים באמת, ולהמשיך. זה קשה, זה מתיש, זה מרגיש כאילו הגענו לקצה המרתון ופתאום הרחיקו לנו את נקודת הסיום בעוד כמה קילומטרים, אבל אלו הקילומטרים היפים ביותר, עם הנופים והמראות המרהיבים ביותר, לנו רק נותר לאזור את הכוח והאומץ להמשיך. לא לוותר בקו הסיום.

טובים השניים מן האחד

שני דברים שעשו אותי אדם שמח יותר לאחרונה, ולהם אני חייב לחלוק כבוד.

הראשון הוא קמפיין הכדורים המשעשעים של מפעל הפיס. אין אחד שלא יכול להזדהות עם הסיטואציות התהומיות האלו, כשחוסר האונים מחלחל, ואתה בולע את הרוק, הלשון, והכבוד האבוד בגלל שאין לך. והנה נולד קמפיין שלם שרוכב על זה, מעניק את העליונות המושלמת על כל הסיטואציות האלו של החיים. כסף הוא כוח, וכולנו היינו יכולים להסתדר עם קצת יותר כוח בידיים. זה עושה חשק לקחת את הכדורונים האלו ולחבק אותם, לכווצ'ץ אותם. ולרוץ למלא איזה טופס.

הדבר השני קשור לשיטוט מהיר שעשיתי בסופרפארם לאחרונה. קצת רקע לעניין: כבר שנים שאני סוחב איתי תיק רחצה ענקי למילואים, כי גם אם זה שבועיים, אני צריך לסחוב שמפו לחצי שנה, משחת שיניים לשנתיים, וקצף גילוח כאילו הייתי גורילה מצויה. כולנו היינו בחו"ל, כולנו עברנו בDuane Reade ונתקלנו במארזים מיניאטורים של כל דבר. והנה באו החברה מסופרפארם והבינו שיש דרישה, יש ביקוש. והעמידו מחלקה שלמה של דברים קטנים. מעבר לחיבה האובססיבית שלי לדברים קטנים, סוף סוף מקשיבים לי, נותנים לי את מה שאני צריך, לא מעבר, ובמילואים הבאים אני לא אשבור את הגב עם תיק בגודל צ'ימידן של מוצ'ילר מצוי בטרק באמזונס.

המדריך למעצב בגלקסיה

(והפעם, כמה עצות שאנחנו נותנים למעצבים חדשים שמתחילים את דרכם במשרד, כחלק מתהליך ההכשרה)

1. יופי חשוב, אופי יותר. לעשות דברים יפים זו לא המטרה, זה האמצעי. האמצעי להעביר מסר מסוים, רעיון כלשהו. בשר, תוכן, תקראו לזה איך שאתם רוצים. תפקיד העיצוב הוא להעביר מסר, לספר סיפור, וככל שהרעיון גדול יותר, כך המסר יעבור טוב יותר. חכמים אמרו פעם, זה לא הקנקן זה מה שבתוכו. אז תעשו את הקנקן מקסים, אבל חשוב מזה שידע לספר על היין שבפנים (שירומם וישמח לבב אנוש).

2. תהיו נאמנים לעצמכם. תדעו מה אתם רוצים, ותחתרו לשם, תתווכחו, תשכנעו, תלחמו. (אבל גם תדעו להפסיד כשצריך). לעולם תשמרו על אותה אמת פנימית שלכם, על מה שאתם יודעים בפנים שנכון, שאמיתי. קל מאד להיסחף בזרם, להיות נתון לרוחות ופרצים, לביקורות ולקוחות, ובסופו של דבר לאבד את אותו ניצוץ פנימי שלכם שאומר לכם מה טוב ומה לא. תזהו אותו, תשמרו אותו, תטפחו אותו. אם אתם לא תאמינו בו, אף אחד לא יאמין בו במקומכם.

3. עיצוב זה אומנות מדעית. זה אומנות, כי זה נתון לחוקים של אסתטיקה ויופי, יצירתיות ורוחניות. זה מדע, כי יש לזה תפקיד ברור ומוגדר - זה בא לתת מענה ופתרון לבעיה מוחשית וקיימת. כל פרויקט נולד מתוך צורך מסוים, ועלינו למצוא את המענה ההגיוני והסביר ביותר.

אה, שכחתי, וגם היצירתי ביותר.

4. תעיזו על אמת. זו לא חוכמה להישען על דברים שאתם יודעים שאתם טובים בהם. זה יחזיק אתכם לתקופה מוגבלת מאד. כמה פעמים טיפוגרף מוצלח יצליח לחדש בטיפוגרפיה שלו. יותר מזה, כמה פעמים הוא יצליח להתרגש מזה. החוכמה הגדולה היא להעיז ולצלול למקומות חדשים ולא מוכרים, לסגנונות ועיצובים שלא יושבים לכם על קצה העכבר. הדברים הכי יפים וטובים שראיתי באו ממקומות כאלו. לא רק אלו שראיתי, גם אלו שעשיתי בעצמי.

5. אל תתייאשו. זה קל, וזה יקרה. כולנו מגיעים לפעמים לשלב בו הבאר ריקה, והמוח ריק מפתרונות. מי שזה לא קורה לו חוטא בחטא הבינוניות. אבל חשוב שתבינו שזה לא מעיד עליכם שום דבר, חוץ מזה שאתם בני אדם. תקבלו את זה, תשלימו עם זה כשזה קורה, תלכו הביתה ותשנו. מחר זה יום חדש, ובדרך כלל הוא מביא איתו כוחות חדשים ופתרונות שלא ראיתם. לכולם עליות ומורדות, תחליקו בירידות בשביל להגיע מהר יותר שוב לעליות. זה גם מביא אותי לעצה הבאה:

6. inspiration is everywhere. היה לי פעם מרצה חכם שלימד אותי שעיצוב זה לא מקצוע, זו דרך חיים. (אגב, אותו מרצה, אבי אייזנשטיין שמו, אמר גם שעיצוב בנוי מהשילוש הקדוש - יד, ראש ולב. זה גם מבריק בעיניי, אבל יש לי תוספת רביעית - העין) תסתכלו סביב - כל דבר יכול וצריך לעורר השראה. הצליל של האוטובוס הראשון בבוקר, או מראה השביל בתוך יער סבוך ומסתורי. המרצפות של חדר המדרגות וריחו של ספר חדש. כל רגע וכל מקום יספקו לכם אלפי פתרונות והשראות. זה שם, אתם רק צריכים לראות את זה. תסתכלו, תתעמקו, תחקרו ותלמדו מכל דבר שאתם רואים. מה עובד עליכם? ולמה? קחו את התובנה הזו לכל מקום, ותראו שהבעיה העיקרית שלכם לא תהיה מציאת הפתרון, אלא הבחירה בפתרון הנכון ביותר.

7. תפרגנו. זה אולי לא קשור ליכולת עיצובית ויצירתית, אבל זה בהחלט קשור אליכם כבני אדם. אם אתם רואים משהו טוב ומוצלח בעיניכם, תפרגנו. העולם סביב נותן מה שהוא מקבל. פרגון בא מכוח, וגם נותן המון כוח. אז תפרגנו, בחייכם

ברוכים הבאים למערך ההטמעה של פירמה

כמו בכל קואופרטיב המכבד את עצמו, העבודה השוטפת חייבת להתחלק למחלקות – דבר שיצדיק את ההשקעה הרבה במענה האוטומטי ואת מוזיקת המעליות הדיגיטלית שפוצחת מהטלפון בכל פעם שמיהו מחייג את המספר. אצלנו – המחלקה המזוהה עם החלצן 4 היא מחלקת ההטמעה.
מחלקת ההטמעה בפירמה אחראית על הטמעת המותג לפי דרישתו. לקוח הדורש הטמעה יכול להיות למשל מכון ללימוד פסיכומטרי (יואל גבע) – זה עם הווי הצהוב, בית קפה (קפהקפה) – זה עם הטפטים היפים, או קופת חולים (מאוחדת) – זה עם הלב. לכל אחד מהם אופי הטמעתי שונה. לאחד יש כיתות לימוד שחשוב מאוד לתת שם נוכחות מותגית בולטת, לאחר יש בתי קפה שצריכים להראות הכי מיוחדים שיש, ולאחר יש מרפאות שאין מצב שחולה נשאר חולה אחרי שהוא יושב שם דקה.

מה זה הטמעה?
דמיינו לכם גוש של גבינה צהובה (200 גרם), בצק, רסק עגבניות, קצת זיתים וטבסקו.
ועכשיו תדמיינו לכם פיצה. הטמעה היא מה שעבר על כל החומרים האלה בתנור עד שיצאה הפיצה, כולל ההרגשה הנפלאה של כל ביס שאתם לוקחים אח"כ.
במילים אחרות: בתהליך ההטמעה לוקחים את כל החומרים העיצוביים, ומרכיבים מכולם יחד את הניראות הרצוייה למותג הן ברמת השטח, והן ברמת הפרינט (אריזות, מוצרי BTL ועוד). בתהליך ההטמעה ניתן ממש לראות איך המותג "מתעורר לחיים", וכיצד הוא מתפקד בחיי היום-יום שלו. כמובן, רצוי מדי פעם, להוסיף את האקסטרה הקטנה שתיתן למותג טאץ' מושלם (הטבסקו שלנו)– ובשביל זה אנחנו פה.

אך העבודה שלנו לא מסתיימת כאן. מתפקידי ההטעמה להיות גם ה- BRANDKEEPER של המותג. מכירים את אלה שאומרים: "תגדילו לי את הלוגו על כל המודעה" או "סבבה שהלוגו שלי באדום, אבל אני רוצה אותו בירוק"? אז גם בשביל זה אנחנו פה. המושג BARNDKEEPING כולל בחובו שמירה בחירוף נפש על ערכי המותג ועל חוקיו כפי שמופיעים בספר המותג – מבחינתנו – התנ"ך.

איך זה עובד?
דמיינו לכם עוד גוש של גבינה צהובה (סתאאם).
מחלקת ההטמעה של פירמה כוללת צוות של שני אנשים בעלי ידע ונסיון בעיצוב גרפי, אוריינטציה טכנית, והיכרות מעמיקה עם כבישי הארץ. למעשה, אנחנו מתחילים לעבוד כשמעצב המותג מסיים את עבודתו, וכל החומרים הגראפיים מוכנים ומאושרים. אח"כ אנו מתחילים לשבור את הראש את להטמיע את החומרים האלה.
קחו למשל את "מאוחדת", בו מחלקת ההטמעה אחראית על מיתוג המרפאות: אנחנו מבקרים בהן, מצלמים, ממליצים, כותבים, משרטטים ומתעדים כל פינה כדי שנוכל למתגה ולהפוך אותה למזוהה עם המותג. אח"כ אנחנו חושבים, הוגים, בונים ומעצבים את השילוט החדש ואת הקירות הממותגים, ולבסוף, אנו נוכחים בהתקנה וזאת על מנת לשמר את סטנדרט האיכות הגבוהה שאנו דורשים.











נכתב ע"י פרי שלר, מנהל מחלקת הטמעה

עידן האלים החדשים

יש משהו ממכר בדת החדשה של העידן המודרני.

המקדשים שלה, אותם מרכזי קניות עצומים ומפוארים. האלים שלה, מי הם אם לא מותגים מכל תחום ועניין. והפולחן שלה, אותו מסע ארוך, מייגע, ספק מספק, של צרכנות ורכישה. מה יגידו חוקרי תרבות בעוד 1000 שנה, ארכיאולוגים שיחשפו שקית נשיאה ממותגת, מדענים ופילוסופים, פסיכולוגים ואנשי תרבות? האם זוהי השתלשלות היסטורית בלתי נמנעת של שאיפה ראשונית לזהות וסיבה? אותה אידאה עילאית שתייצג עבורנו את השלמות והסיפוק. מי הם האלים האלו, שאנו מתמסרים אליהם בקלות בלתי נסבלת שכזו? ומעבר לכך, מה תפקידו של הממתג במערך המודרני הזה? מה כוחה, תפקידה ואחריותה של המערכת הזו, המייצרת כל פעם מחדש אלים נוספים ומרגשים, אלים שירכשו בבוא העת את קהל המאמינים שלהם. אותו קהל שיסגוד להם, יבצע את הפולחן האין סופי של רכישה, אמון והעדפה על בסיס יומיומי.

זו אינה מערכת שמגדירה אלים, זו מערכת שמגדירה בני אדם. מגדירה אופי, מערכת אמונות, עקרונות להזדהות וזהות עצמית. וזה לא עניין של מה בכך. האם ראוי לנו להשתתף במחול השדים הזה, לתת יד לתרבות אבודה, שטחית, נהנתנית ודורסנית שכזו? ובהנחה שכן, האם אנו נאמנים לעקרונות וערכים, אפילו אם פרטיים שלנו, בבואנו להגדיר זהות חדשה עבור קהל המאמינים.

היתרון הסטטיסטי

לא פעם עולה השאלה מצד לקוח פוטנציאלי המעוניין לעמוד על ההבדל בין תהליך מיתוג מעמיק ומקיף לבין עבודה אינטואיטיבית עם מעצב כזה או אחר. בעולם בוא הנבואה ניתנה לשוטים, קשה לספק הבטחה וודאית בדבר הצלחת המיתוג ותרגומו לפרמטרים כלכליים. ובכל זאת, אני מוצא עצמי שוב ושוב מסביר את ההבדל הדק בין שתי האפשרויות.

לצורך כך, יש להבין עקרון בסיסי אחד - מיתוג הינו סוג של אומנות מדעית. אומנות משום שהוא נעזר בכלים יצירתיים לטובת העברת מסרים כאלו ואחרים, ומדע משום שהוא מבוסס על פרמטרים ותובנות מדידות לחלוטין. שלא כמו באומנות, מיתוג ועיצוב נועדו לשרת מסר שאינו מנותק מצורכי הלקוח, ושלא כמו במדע, ישנם אלמנטים בתהליך שהם מעבר לרציונל. אין ספק, כי בעבודה אינטואיטיבית ניתן להגיע לתוצאות לא פחות מוצלחות ואפקטיביות. אך מדובר בסוג של הימור. משול הדבר לאדם היורה באפילה בתקווה לפגוע במטרה. לעולם קיים הסיכוי שיפגע בפעם הראשונה. אולם, בתהליך מיתוג מסודר, בו אנו בוחנים מראש את קהלי היעד והצרכים שלהם, את המשתתפים בזירה התחרותית, וכן את המוצר או השרות המוצע על יתרונותיו וחסרונותיו, אנחנו למעשה מנטרלים אחוז גבוה מהסיכוי לטעות. בעבודה נכונה ומעמיקה, אנחנו למעשה ממקדים את אותו יורה באפילה ומעמידים אותו קרוב ככל האפשר אל מול המטרה. מה יקרה לאחר שילחץ על ההדק זו שאלה טובה, אבל ניתן להניח באופן וודאי, שהסיכוי שיפספס את המטרה קטן בהרבה.
למעשה, אנחנו מספקים בכך את היתרון הסטטיסטי על פני המתחרים, ומוודאים ככל האפשר כי אותו מותג היוצא לאוויר העולם ידע לפלח דרכו באפילה הצרכנית, אל לב קהל היעד. כמו בכל דבר, מעבר לחשיבות הצעדים וההחלטות שהתקבלו, ישנה חשיבות גבוהה עוד יותר לאותם צעדים והחלטות שנפסלו לאורך הדרך. אותם טעויות שעשו המתחרים, מסרים שלא הגדירו נכון את המותג, וכלים תקשורתיים שהקשו על המסר ויצרו את אותו נתק בין המותג לצרכן.
השלב האסטרטגי שלפני בנייית המותג הוא למעשה השלב הקריטי ביותר בהתפתחותו, וההבדל המהותי בינו לבין עבודה אינטואיטיבית. ההחלטות שמתקבלות בתהליך זה נותרו סוג של הימור, אבל הימור מחושב. כזה שיצמצם את הסיכוי להחטיא את המטרה. כזה שמאפשר לאותו יורה באפילה להדליק את האור בחדר ולהבין איפה המטרה ואיך מכוונים אליה בצורה המדוייקת ביותר.