יש משהו ממכר בדת החדשה של העידן המודרני.
המקדשים שלה, אותם מרכזי קניות עצומים ומפוארים. האלים שלה, מי הם אם לא מותגים מכל תחום ועניין. והפולחן שלה, אותו מסע ארוך, מייגע, ספק מספק, של צרכנות ורכישה. מה יגידו חוקרי תרבות בעוד 1000 שנה, ארכיאולוגים שיחשפו שקית נשיאה ממותגת, מדענים ופילוסופים, פסיכולוגים ואנשי תרבות? האם זוהי השתלשלות היסטורית בלתי נמנעת של שאיפה ראשונית לזהות וסיבה? אותה אידאה עילאית שתייצג עבורנו את השלמות והסיפוק. מי הם האלים האלו, שאנו מתמסרים אליהם בקלות בלתי נסבלת שכזו? ומעבר לכך, מה תפקידו של הממתג במערך המודרני הזה? מה כוחה, תפקידה ואחריותה של המערכת הזו, המייצרת כל פעם מחדש אלים נוספים ומרגשים, אלים שירכשו בבוא העת את קהל המאמינים שלהם. אותו קהל שיסגוד להם, יבצע את הפולחן האין סופי של רכישה, אמון והעדפה על בסיס יומיומי.
זו אינה מערכת שמגדירה אלים, זו מערכת שמגדירה בני אדם. מגדירה אופי, מערכת אמונות, עקרונות להזדהות וזהות עצמית. וזה לא עניין של מה בכך. האם ראוי לנו להשתתף במחול השדים הזה, לתת יד לתרבות אבודה, שטחית, נהנתנית ודורסנית שכזו? ובהנחה שכן, האם אנו נאמנים לעקרונות וערכים, אפילו אם פרטיים שלנו, בבואנו להגדיר זהות חדשה עבור קהל המאמינים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה